בלידת בתי הבכורה, אשר נולדה בניתוח קיסרי יזום, בחרנו בעלי ואני לשמר את הדם הטבורי למען "ביטוח" בריאותי. באחד הביקורים במעקב ההריון אצל רופא הנשים, נתקלנו בפלייר פירסומי ומבלי לקרוא בעוד מקורות או לחקור יותר מידי, חשבנו שזה יהיה רעיון טוב.
בלידת בתי השניה שתוכננה להיות לידת ויבק, כבר היינו מעט יותר שקולים, ואולי אף חכמים, והחלטנו שניתן לתינוקת את הדם הטבורי שלה. נשהה את החיתוך ונהיה סקין טו סקין (עד שהיא תתגייס מצידי). תוכניות לחוד ומציאות לחוד – ניתוח קיסרי חירום, והחבל נותק מיידית עם הוצאתה.
ללידה השלישית הגענו בפירוש יותר חכמים, והודענו לצוות מראש כי הניתוק של חבל הטבור יתבצע רק לאחר הפסקת הדופק בחבל. אך למרבה הפלא, ילדי השלישי נולד בלידת בזק, כאשר להפתעת כולם חבל הטבור לבן לחלוטין ואין כלל דופק. ובכל זאת נתנו לו מספר דקות לפני החיתוך.
אז בואי נדבר קצת על חבל הטבור, על דם טבורי ולמה זה חשוב.
חבל הטבור והשיליה
לשיליה יש תפקיד ממש חשוב במהלך ההריון – היא התרמיל של העובר במסע שלו, דרכה מועברים לעובר מזון, נוגדנים וחמצן, ודרכה מעביר העובר אל אמו את חומרי הפסולת שהוא מפריש. דם האם ודם העובר לעולם אינם מתערבבים. חבל הטבור נוצר סביב השבוע החמישי להריון וצורתו של החבל כצינור המחבר בין השיליה לבין הטבור של העובר.
החבל לרוב מורכב משלושה כלי דם – וריד אחד ושני עורקים, ושלושתם עטופים במעטפת המכילה חומר דמוי ג'לטין. אורכו הממוצע של חבל הטבור נע בין 50 ל- 70 ס"מ אולם אין דרך למדוד אותו לפני הלידה. לעיתים רחוקות מתגלים חבלי טבור קצרים מאוד (20 ס"מ) או ארוכים מאוד (150 ס"מ).
הרקמה הפנימית של חבל הטבור נקראת ג'ל וורטון. היא דמוית ג'לטין ועוטפת את הוריד ושני העורקים שבחבל ומגינה עליהם. בזכות ג'ל ייחודי זה, חבל הטבור גמיש ביותר. הוא מגן על זרימת הדם התקינה בין העובר לאמו, אפילו במקרה של קשר. יש סרטונים ברשת בהם ניתן את החלקת הקשר מעלה ומטה לאורכו של החבל. מגניב ממש!
חיתוך חבל הטבור
בלידות רבות בארץ מיד לאחר יציאת התינוק, המיילדת מנתקת את חבל הטבור אם ההורים אינם מציינים שהם מעוניינים בהשהייה. חיתוך חבל הטבור נעשה על ידי הנחת קליפס חוסם במרחק כמה ס"מ מגוף היילוד. לאחר התייבשות הטבור מסירים את הקליפס.
לדעתי, אנשי מיילדות רבים לא נותנים את מספיק את הדעת על הנושא החשוב של השהיית חיתוך חבל הטבור והיתרונות הרבים הנלווים לה.
בואי נבין יחד למה זה חשוב.
חשיבות השהיית חיתוך חבל הטבור
בדקות הראשונות לאחר הלידה מתרחשים שינויים דרמטיים הן בגוף היולדת והן בגוף של התינוק, וזהו רגע משמעותי ביותר לשניהם. השינוי העיקרי בגופה של היולדת הוא התכווצות הרחם שמתרחש בהשפעת הורמון האוקסיטוצין אשר הפרשתו מושפעת מהקרבה לתינוק ומהיניקה שלו. אליו מתווספים עוד הורמונים שונים וחשובים ולקוקטייל הזה יש השפעה על ההתקשרות של האם לבייבי שלה – הם שומרים על עירנותם בשעות הראשונות לאחר הלידה ומאפשרים את היווצרות הקשר ההדוק ואף התחלה של הנקה מוצלחת.
בגופו של תינוקי מתרחשים שינויים דרמטיים לא פחות. השינוי העיקרי הוא כמובן במערכת הלב והדם ובמערכת הנשימה – השינויים בשתי מערכות אלו דורשים עלייה בנפח הדם ותוספת של חמצון שיאפשרו לגופו להסתגל לחיים מחוץ לרחם. הדם שהשיליה ממשיכה להזרים אל התינוק ממלא תפקיד חשוב בהסתגלות זו.
הדם שמגיע מהשיליה מכיל גם כמות גבוהה של חלבון ושל חומרי הזנה נוספים כמו ברזל, וכן תאי דם אדומים ותאי גזע. מובן שניתוק מיידי של חבל הטבור בתוך 30-20 שניות, מונע מהיילוד את כל הטוּב שטמון בשיליה.
ואם אין ברירה וחייבים לנתק את חבל הטבור באופן מיידי לפני יציאת השיליה?
במקרים חריגים כאלה, מומלץ להשאיר את קצה החבל פתוח ולאפשר לדם של השיליה להתנקז החוצה. דבר זה יקל את יציאת השיליה – מעצם הקטנת נפח הדם שבה, היא תתכווץ ותפלט החוצה ביתר קלות.
מחקרים מראים שניתוק מאוחר מקטין משמעותית את אחוז הילודים הסובלים מאנמיה ו/או רמות ברזל נמוכות. בנוסף לא נמצאו הוכחות לכך שניתוק מיידי של חבל הטבור מונע צהבת ילודים.
הערך של השהיית הניתוק אף גדול יותר כאשר מדובר בפגים או בתינוקות בסיכון, ודווקא במקרים אלו הנטייה היא לנתק מיד את חבל הטבור כדי לטפל בתינוק. גם פה מצאתי מאמר המציין שיש להמתין דקה עד ניתוק חבל הטבור דווקא אצל יילודים בסיכון.
חשוב לדעת שארגון המיילדות הבינלאומי (ICM) והארגון הבינלאומי של הגינקולוגים והמיילדים (FIGO) ממליצים על הימנעות מניתוק חבל טבור עד היעלמות הדפק, ואפילו עד יציאת השילייה.
אז למה לא בכל העולם פועלים כך? בסופו של דבר התינוק הוא שלכם. גם אם הנוהל בחדר הלידה מכתיב התנהלות מסויימת, זכותכם לסרב ולבקש טיפול התואם את השקפת עולמכם. וכשרגע הניתוק מגיע, הורים רבים נהנים לקחת בו חלק, וזה טקס פרידה משמעותי וכניסה בשער הבא בהורות.
